אז מדברים עכשיו על חזרה לשיגרה שבעצם איננה השיגרה שהכרנו. אולי שיגרת קורונה חדשה.
זו תקופה מוזרה, ואנחנו מקבלים שפע הנחיות כיצד לנהוג בריאותית, אבל לא מקבלים הנחיות איך לנהוג עבור בריאות הנפש שלנו ושל הקרובים לנו. ובריאות הנפש חשובה לא פחות.
הנפש שלנו הטלטלה בתקופה הזו.
ואתם יודעים מה? בעוד שבסימפטומים של קורונה אפשר למדוד חום, ויש עוד כמה דברים “ודאיים” שאומרים שנדבקנו, לנפש שקשה לה אין חוקים ברורים, ואולי זה מה שמסבך את התמונה.
כל אחת ואחד מאיתנו עבר משהו קצת אחר בגלל שהמורכבות של הנפש הפרטית, בתקופה המסויימת הזו, פגשה את המציאות והאילוצים שנכפו מבחוץ.
לכן יש מי שהיה לה טוב להיות בבית, ולהתנתק מהרעש בחוץ, ויש מי שהיה מאד חרד לגבי מה שיקרה, בריאותית וכלכלית, ויש מי שכעסה, או מי שכעס על הילדים ואז הצטער, ומי שהתאבל על טיול או תקופה שהוחמצה, ומי שהרגיש פיספוס גדול… וכמובן שכל התחושות האלו ואחרות יחד. אפשר להרגיש בערבובייה עצב ושמחה, רגשות אשם וקנאה. כי אנשים הם מורכבים וכל תגובה כזו היא לגיטימית.
כך גם החזרה לשיגרת קורונה, שבה עדיין יש חרדה ממחלה ותנודות שמזעזעות את השיגרה, יכולה להיות מורכבת מאד.
אני שומעת על אנשים שמצטערים לחזור, על תחושות מוזרות אל מול הקצב המהיר שנאלצים להיחפז אליו. על ילדים שלא רוצים לחזור לגנים או בתי הספר (וכמובן בתוך השגרה המוזרה שבה לא לכולם יש לימודים או גן, או מגיעים לביקור של יומיים בשבוע בגן, או מופרדים מחברים) או מבוגרים שמצטערים לשוב לעבודה.
אני רוצה להגיד שוב ושוב – זה בסדר. זה אפילו טבעי.
אנחנו לא ערוכים למצב כזה של לחזור לשיגרה בלי לעבד, בלי לחשוב על מה שהיה, בלי לעכל.
במצבים מעוררי חרדה, הנפש והגוף שלנו יודעים להתגייס, ממש פיזית. לפמפם הורמונים כמו אדרנלין, לגייס הגנות פסיכולוגיות שיודעות “לשים בצד” מה שלא רלוונטי, לתפקד כמו שצריך. אבל למצב דריכות מתמשכת עלול להיות מחיר. צריך לשים לב למה שעובר עלינו, למנוע ולעצור, כי לפעמים דווקא כשהדי המלחמה שוקטים, אז מרגישים את מה שבזמן אמת לא הרשינו לעצמו להרגיש. אז קחו רגע לעכל ולחשוב מה עברתם.
כמה דברים קטנים שאפשר לשים אליהם לב ולעשות:
קודם כל להבין ולקבל את זה שהנפש צריכה איזון. שטבעי להרגיש עכשיו כל מיני רגשות, ושאפשר אפילו לצפות למצבי רוח שונים בתקופה הקרובה הזו. לקחת רגע להכיר ברגשות שמתעוררים, לתת להם שם ולהבין מאיפה הם באים.
במידת הצורך – לבקש עזרה. כולנו עברנו משהו גדול. יש ערך עצום בלהגיד – קשה לי, אני צריכה עזרה, אני צריך שמישהו יקשיב לי ויתמוך בי. מערכות ציבוריות של בריאות הנפש חוזרות (סוף סוף) לעבוד. ישנם קווי תמיכה שונים, ברשת או בטלפון. אתם מוזמנים לפנות אליי ואני אעזור למצוא את המקום הנכון עבורכם. עצם הדיבור על הקושי, הגיוס של אדם נוסף שיהיה איתך בחשיבה ובתשומת לב – היא משמעותית. אל תוותרו על זה, אל תדחו את זה. עדיף להעזר עכשיו מאשר להגדיל את המצוקה. בדיוק כמו שאם דחיתם בדיקה רפואית פיזית אתם חוזרים עכשיו וקובעים תור.
משמעותי ומועיל לא פחות – להגיש עזרה. מחקרים מראים שההתגייסות לתת כתף תומכת למישהו אחר, היכולת להיות משמעותי עבור מישהו – תורמת לבריאות הנפשית גם של התומך. יצאנו מהסגר? יש לכם קצת יותר זמן או כח? תרימו טלפון לחברים שעברו תקופה לבד או בסיר לחץ של ההורות האינטינסיבית, לסבתות או דודים מבוגרים. תשאלו מה עבר עליהם, אולי שהייה במחיצתם (עם המיגון המתאים ותחת ההנחיות כמובן) היא מה שהנפש שלהם צריכה. תהיו שם בשבילם.
שימו לב אל הנפש שלכם. היא עוברת עכשיו משהו גדול ומטלטל. תנו לה מה שהיא צריכה.