אולי הגעתם לפה כי אתן מחפשות מידע על רילוקיישן כפסיכולוגיות.
זה הסיפור שלי על מעבר לאנגליה ועל שיתוף במידע על מעבר לאנגליה או בריטניה כנשות טיפול -למשל מרפאות בעיסוק, קלינאיות תקשורת, פסיכולוגיות ופסיכולוגים. במקביל לעבודתי כפסיכולוגית קלינית, התפתחתי כחוקרת באקדמיה. למדתי לתואר שני ודוקטורט וריתק אותי העולם הזה, של מורכבות אנושית, והמשכתי לחקור. הנוהל באקדמיה הוא שאחרי דוקטורט עושים פוסט-דוקטורט בחו”ל. חייבים. כדי להיחשף לעולם, להכיר מקומות חדשים. למרות שחקרתי במשך מספר שנים בפוסט דוקטורט בישראל, הרעיון שחשוב להתפתחות לבצע רילוקיישן נטמן וקינן לי בראש שנים עד לביצוע, ולבסוף, בשלהי הקורונה, הגעתי ללונדון לרילוקיישן שחשבתי עליו במשך שנים.
בשלב הזה כבר היה מדובר ברילוקיישן שהוא חוויה, והוא תוכנן לשלוש-ארבע שנים.
בערך שנה אחרי שעברנו, התחילו להגיע שאלות, גישושים. התחילו לפנות אליי פסיכולוגיות ופסיכולוגים, שואלים איך עברתי, מה לגבי הרישוי המקצועי, איך העברתי איתי את הקליניקה ואיך אני רואה מטופלים. (מי שכאן בבלוג יודע שבשנים האחרונות אני עובדת אונליין).
באיזשהו שלב, התחלתי לספור עם כמה אנשים דיברתי. כי המספרים גדלו. עניתי לכולם עם מידע על הליכי הרישום שלי, והוספתי עוד מידע שקיבלתי מקולגות ישראלים בלונדון, שהגיעו לפני שנים. לא כולם היו בדיוק במצב שלי. אחרי שדיברתי עם מעל עשרים מכרים הבנתי שלמרות הרצון הטוב לא אצליח לשוחח אישית עם כולם, לא משנה כמה חברית אני. אין מספיק זמן יחד עם החיים עצמם, והעבודה בקליניקה להקדיש למענה אישי.
לכן כתבתי מסמך עם כל מה שאני יודעת. זה ידע אישי, לא מקצועי, אבל איגדתי מה שחקרתי ולמדתי על רילוקיישן כנשות מקצוע ללונדון. והוספתי גם מידע כללי – שכונות שאני מכירה, מוסדות חינוך ואיך לברר עליהם, ועלויות מחייה לפי מה שחישבתי (פעם חוקרת, תמיד חוקרת 😊 )
עניתי כמיטב ידיעותיי על איך להמשיך לעבוד במקצוע באופן חוקי, מה הארגונים המקצועיים שהכרתי בתחום, ועניתי לשאלות ששאלו אותי כמו “עם איזה ויזה אפשר לעבור” (רק מניסיון אישי. זה לא המקצוע שלי, ותמיד מומלץ להיוועץ ביועצ\ת הגירה או עו”ד מהתחום).
אנחנו מטפלות ואנשי מקצוע.
השקענו בהכשרה שנים רבות מהחיים.
השתנינו, נתנו מקום בתוך הנפש שלנו בטיפולים לאחרים.
גם המדינה השקיעה בנו מאות שעות ותקציבים.
זה אישי אבל גם פוליטי – צריך במדינת ישראל שיהיו פסיכולוגיות בבתי החולים, ואפילו בקליניקה הפרטית, כדי לתת מענה נפשי בתקופה הזו.
צריך דיאטניות ומרפאות בעיסוק וקלינאיות תקשורת, ופיזיותרפיסטיות בשביל הילדים שלנו, שצריכים אבחון ושיפור מוטוריקה עדינה, בשביל ההורים שלנו, שיהיה להם תפריט שמונע סכרת, בשביל שיקום אחרי התקף לב. בשביל לחיות בריא ולטפל במה שצריך. וזה גם קשר הדדי – אנחנו וציבור הלקוחות שלנו.
אני יודעת שבדיוק כמו שאני אוהבת ואפילו משתוקקת לעשייה בעבודה שלי בקליניקה, רוב החברות שלי במקצוע רואות בזה חלק מיטיב, משמעותי מעצמן. לא רק פרנסה. זהות. זה נורא לחשוב על התנועה החוצה מחוץ לישראל.
במקביל זרם הפניות המשיך להגיע, בוואטסאפ, דרך מכרים. דוגמאות אמיתיות “אני חבר של חברים, פסיכולוג קליני, חושב על מעבר ללונדון, אפשר לדבר איתך?” “יש לנו חברה, היא פסיכולוגית התפתחותית, תוכלי להסביר לה על הרישוי בבריטניה?” “היא חברה מהתואר השני, למדנו יחד ועכשיו חושבים על רילוקיישן אפשר להעביר לה את המסמך שלך?”
כך זה הלך והתגבר
אז החלטתי להעזר באוטומציה.
תוכלו לרכוש את הקובץ (בכלום כלום כסף. אני מבקשת פחות מעשרה שקלים כי זה לא המניע) באתר שלי, בלי שאני נדרשת לפעולה.
האם אני שמחה בזה? לא.
מצד אחד – הנגשתי מידע ואני מאמינה שזה מסמך שהיה עוזר לי לפני שעברתי.
כתבתי מסמך כזה שאני שולחת לחברות שלי. המסמך עודכן לאחרונה בחודש יולי 2023
מצד שני – אני ישראלית. אני עוזרת לישראלים אחרים להרגיש טוב יותר בחיים שלהם, שמחה לספר מה שאני יודעת, אבל אין לי ארץ אחרת.
אז אני עצובה גם מזה, מאד.
שזרם הפניות לבירורים מתגבר, שאנשים מרגישים שהם חייבים תוכנית גיבוי למדינה שלנו. שמבררות על עזיבה נשים מוכשרות, שמפיצות סביבן אדוות של טוב, שצריך שיישארו בקליניקות ובמחלקות ובמרפאות ובביקורי בית ברחבי ישראל.
אבל אני מספרת כל מה שאני יודעת, כי אני חברה, וכי ממש לא מזמן, כשיצאתי רק לגיחה לחו”ל, בלי פוליטיקה, גם לי הושיטו יד. זה הלינק ואני גם מעדכנת בעמוד הזה על מידע נוסף. למשל, הארגון שנקרא HCPC שעוסק ברישוי מקצועות פרה-רפואיים בבריטניה בדיוק עדכן את ההנחיות לתחומים השונים – תוכלו למצוא שם לינק להגדרות הללו שנקראים standards of proficiency באנגלית. והם מגדירים את ההיבטים המקצועיים של העיסוק, על פי כל פרופסיה (תחום עיסוק), בבריטניה.